Zolo Palugyay

ליריקן אקספרסיבי של המודרנה הסלובקית, שחייו הסתיימו על רכס הר דיומביר (Ďumbier). זולו פאלוג'אי (Zolo Palugyay), בן למשפחת אצולה זעירה מבודיצה שליד ליפטובסקי מיקולאש, צייר כבר כחייל בחזית האיטלקית; הוא למד באקדמיות בבודפשט אצל אדה באלו (Ede Balló) ובקרקוב אצל ולדיסלב יארוצקי (Władysław Jarocki), בברלין ובהמבורג, ובשנים 1924 – 1926 בבית ספרו של הנס הופמן (Hans Hofmann) במינכן. עם שובו הצטרף לאגודת האמנים הסלובקים, ויחד עם יאנקו אלכסי (Janko Alexy) ומ. א. באזובסקי (M. A. Bazovský) נדד ברחבי טורייץ, אוראבה, הורהרוניה וליפטוב בחיפוש אחר דמותם של חבלי הארץ האופייניים ביותר לסלובקיה; בשנת 1930 למד עם באזובסקי בצרפת, בשווייץ ובגרמניה.

בספטמבר 1935 יצא מבקתת שטפאניק (Štefánikova chata) למסע הליכה שממנו לא שב; שרידיו נמצאו רק בקיץ 1936 למרגלות מצוק סלעי — עם תרמיל הגב שבו שרדו רישומיו. את נופיו הבלדיים ואת דמויותיו בתלבושת עממית שומרת כיום הגלריה הלאומית הסלובקית; בכפר הולדתו בודיצה ניצבת לו אנדרטה.